הוצאות עודפות

הוצאות שאינן מותרות בניכוי, במלואן או בחלקן לצורך חישוב מס ההכנסה על ריווחי הפירמה.
תקנות מס הכנסה המותקנות על-פי סעיף 31 לפקודת מס הכנסה, מגבילות או שאינן מתירות כלל, ניכוי של הוצאות מסוימות.
הוצאות אלה כוללות בעיקר חלק מהוצאות המעביד להחזקת רכב צמוד, הוצאות נסיעות לחו"ל מעל התקרה, הפקדות המעביד לקופות גמל החורגות מהמגבלות שבפקודת מס הכנסה ועוד. עקרונית, ניתן לחלק את ההוצאות העודפות לשתי קבוצות.
הוצאות ניתנות ליחוס:
הוצאות שניתן ליחס כהטבה לעובד ספציפי, ע"י הוספתן להכנסתו של העובד (כגון: נסיעות לחו"ל, החזקת רכב צמוד, אש"ל, מתנות וכו'). הוספת ההוצאה לשכרו של העובד הופכת את ההוצאה להוצאה המותרת בניכוי בידי המעביד, מתוך הגישה, שההוצאה הניתנת ליחוס מתחייבת במס אצל המקבל (העובד). לדוגמה : דמי שימוש ברכב המתווספות להכנסתו של העובד לצורכי חישוב מס הופכות בכך לחלק ממשכורתו ומקטינות את ההוצאה שאינה מותרת לניכוי (הוצאה עודפת).

הוצאות שאינן ניתנות ליחוס:
הוצאות שאינן מותרות לניכוי וגם לא ניתן ליחסן לעובד ספציפי לכן מתחיבות במקדמות בשל "הוצאה עודפת".
בגין הוצאות המוגדרות כהוצאה עודפת, הפירמה חייבת בתשלום מקדמות חודשי למס הכנסה כדלקמן:
• חברות- 45%
מלכ"ר- 90%

נגישות